מקספורד הולדינגס בע"מ נ' אחזקות קיבוץ יזרעאל 2004 ואח'

החלטה

בפני בקשה לחיוב התובעת, מקספורד הולדינגס בע"מ (להלן- "המשיבה"), בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים (כלל הנתבעים), בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

לטענת המבקשים, על בית המשפט להורות כמפורט לעיל וזאת לאור כך ש: (א) המשיבה הינה חברה פרטית זרה הרשומה בהונג קונג (ב) אין למשיבה נכסים בישראל, למעט, אולי, מניות של חברות הרשומות בישראל; (ג) עסקינן למעשה בתביעה להרמת מסך בסך כולל של למעלה ממיליון ₪. תביעה אשר סיכוייה קלושים וכל כולה נשענת על "מצגי שווא כביכול וחוסר תום לב לכאורה של הנתבעים" (ר' סע' 4 בבקשה מיום 25.2.2013) המוכחשים מאליהם.

יוער כי הבקשה הוגשה במקור על ידי הנתבע 3 בהמשך הצטרפו אליה הנתבע 4 (ר' הבקשה מיום 2.4.2013) וכן יתר הנתבעים (ר' תשובת המבקשים 1,2,5,6 ו-7 לתגובת המשיבה (התובעת) לבקשה להפקדת ערובה מיום 1.5.2013).

לטענת המשיבה, על פי הוראות סע' 353א לחוק החברות, בית המשפט רשאי (אינו חייב) להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים. כאשר לבית המשפט שיקול דעת שלא להורות כאמור בהתקיים אחד משני תנאים חלופיים:

(א) התובעת הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין;

(ב) נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב התובעת בהפקדת ערובה.

בהתייחס ליכולתה הכלכלית של המשיבה, זו טוענת כי העמידה לחברת א.ד.ל היטרס מוצרים תרמיים בע"מ (אשר הנתבעים היו מבעלי מניותיה) קווי אשראי בגובה של מאות אלפי דולרים. מה גם שהמבקשים הודו, בזמן אמת, בדבר יכולתה הכלכלית האיתנה של המשיבה, כך למשל מפנה המשיבה לתכתובת דואר אלקטרוני מיום 2.6.2009 בה נכתב על ידי הנתבע 4 כי המשיבה השקיעה כסף רב ואף העלה את האפשרות כי יועמדו ערבויות לזכות המשיבה. עוד טוענת המשיבה כי אין לה התחייבויות כלכליות כלשהן, לטווח קצר או ארוך, אין לה חובות, לרבות לבנקים ולא רובץ שיעבוד או עיקול כלשהו על נכסיה.

עוד טוענת המשיבה כי במסגרת התנאי החילופי בדבר נסיבות העניין על בית המשפט לבחון, בין היתר, את: (א) סיכויי הליך התובענה; (ב) האם הבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים הוגשה בתום לב; (ג) הזכות החוקתית לפנות לערכאות. לשיטת המשיבה סיכויי ההליך גבוהים כפי שעולה מכתבי הטענות. עוד מוסיפה המשיבה כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, ומטרתה ניסיון המבקשים לדחות את הקץ, אותם מבקשים אשר גרמו לה לנזקים כלכליים כבדים מנסים כעת להמשיך ולהילך באותה הדרך.

דיון:

חוק החברות קובע בסעיף 353א:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים, ביום 11.02.2009) נפסק, כי בבוא ביהמ"ש לדון בבקשה לחיוב החברה התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, עליו לבחון מספר תנאים, בהתקיימם רשאי, אך לא חייב, בית המשפט להורות, כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין (עוד ר' ת.א 15680-03-12 כתר פלסטיק בע"מ נ'NINGBO HUINING HOME PRODUCTS CO LTD פורסם במאגרים המשפטיים, ניתנה ביום 17.4.2013):

"...על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד"

(הדגשות לא במקור – י.מ).

ודוק- בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה אם החברה הוכיחה יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין; לחילופין - אם בית המשפט סבור, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה. (ר' בהקשר זה תא"ק 37795-11-12 S.A.R.L ALMOND INVESTMENTS LUXEMBOURG נ' פוזננסקי ואח' והפסיקה המובאת שם (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתנה ביום 3.3.2013)).

מן הכלל אל הפרט –

מצבה הכלכלי של המשיבה